במצגת השיתופית כתבתי, תחת הכותרת " מורה יכול לשמש כמומחה ומקור מידע" את המשפטים הבאים:  

בימינו, התפקידים והמשימות של המורים לא השתנו בבסיס של עבודה שלהם.

השתנו התנאים החיצוניים של פעילות מורה - המורה פועל בסביבה חדשה של התפתחות טכנולוגיה מתקדמת, במיוחד הטכנולוגיות של תקשורת.

המורה חייב להיות בעל ידע מספיק טובה וחזקה  כדי לתת לתלמידים את היסודות של ידע מתמטי ולכוון אותם (את התלמידים שלו) ללימוד מעמיק יותר של מתמטיקה.

טכנולוגיה לא צריכה להחליף ידע.

התלמיד חייב להיות בעל ידע בסיסי ולא להיות תלוי בזה מטכנולוגיות ומאינטרנט בדברים בסיסים.

לדוגמה, כל מורי מתמטיקה יודעים עד כמה התלמידים תלויים ממחשבונים.

לכפול 7 ב- 8 משימה בלתי אפשרית - תלמיד ישר מושך יד למחשבון ורק בעזרתו נותן תשובה.

תלמידים שלי (5 יחידות) מתבדחים כי השימוש הטוב ביותר עבור המחשבון - זה במקרה של רוּחַ פּרָצִים בכיתה - לשים על הניירות מחשבון.

אין צורך בהרבה אינטליגנציה כדי למצוא באינטרנט תוכנת און ליין לבניית גרף של כל פונקציה. אבל אם התלמיד בעצמו במו ידיו לא תבנה הגרף הזה – הוא בחיים לא יבין את החוקים המתמטיים.

ואז מגיע המורה - מורה כמומחה ומקור מידע - ומכוון את העבודה של תלמיד. ומורה מכוון את עבודתו באמצעות כל טכנולוגיות התקשורת המודרניות ובעזרת אינטרנט, whatsapp , סקייפ, תמונות דיגיטליות וכו'

אני חושש מכל שינויים פתאומיים בחינוך של אנשים.

חינוך ציבורי חייב להיות שמרני.

כל דבר חדש צריך להיכנס לחיים באופן טבעי ללא אסונות מהפכניות.

עלינו להוקיר את ההישגים פדגוגיים, דידקטיים, ולהשתדל להכניס דברים חדשים לחינוך בעדינות רבה (כמו שאומרים בבדיחה המפורסמת: קודם תבדוק על עכברים, ורק אז תתן זה לבני אדם).

בישראל בערך כל חמש שנים יוצאת לדרך תוכנית חדשה במתמטיקה לתיכון וכל שנה יוצה לאור ספר חדש לפי התוכניות החדשות.

ביחד עם זאת, כדי ללמד בכיתה כל מורה חייב ללמוד ספר חדש לפחות 5 שנים (זה לא אומר ללמוד מתמטיקה – זה אומר ללמוד איך להשתמש כלי חדש ששמו – "ספר לימוד").

ספר לימוד של אֵוּקלידס  (הספר "היסודות") הייה בשטח במשך יותר מ־2000 שנה. זה הספר לימוד.

אם כל שנה יוצה ספר לימוד חדש זה אומר שאין לנו ספר למורה. וזה כבר לא חינוך – זה עסק של אנשים שקרובים לחינוך, תחרות בשוק חופשי ולא חינוך.
אז חשש שלי לא להפוך לימוד מתמטיקה לעסק בלתי תועלת לתלמידים